<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ג</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ישראל שמכר לגוי פירותיו קודם שיבואו לעונת [ה]מעשר וגמרן הגוי פטורים מן התרומה ומן המעשרות, ואם אחר שבאו לעונת המעשרות אע"פ שגמרן הגוי חייבים בכל מדבריהם, וכן גוי שגמר פירות ישראל הואיל ודיגונו ביד גוי אינם חייבים בתרומה ומעשר אלא מדבריהם, מכר הגוי לישראל פירות מחוברים אחר שבאו לעונת המעשרות ומרחן הגוי ברשות ישראל אינם חייבים בתרומה ומעשר אפילו מדבריהם הואיל ובאו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומרחן הגוי אע"פ שהם ברשות ישראל (רמב"ם תרומות פ"א הל' י"ג—י"ד). וזו היא תקנה גדולה לדרים בארץ ישראל בזמן הזה ליקח מתבואת הגוי אחר שנגמר כי אפילו מתבואות ישראל אין שם חיוב אלא מדרבנן לרבנן דרבי יוסי ושל גוי פטור לגמרי, ואין להחמיר ולומר שגוים גוזלי קרקע הם וקרקע אינה נגזלת שהרי קנאום בכיבוש ואע"ג דחיישינן בפרק לולב הגזול (סוכה ל' א') בענין הושענא יש לחלק שהיו ישראל מרובים והיו להם קרקעות והיו גוזלים ומאנסין מהם וגם היו הגוים יותר אנסים ממה שהם עכשיו, ומה שאומר בפרק הקומץ (מנחות ל"א א') גבי טבל שנתערב בחולין לך וקח מן הגוי ועשר עליו דקסבר יש קנין והוה ליה מן הפטור דאורייתא על הפטור דאורייתא ומדבריהם חייב שמא סובר נתקדשה (בראשון) [בשני] לעתיד לבא כר' יוסי [ו]מאחר שבתבואות ישראל חייב מן התורה החמירו בתבואות גוי מדבריהם, כן כתב בספר התרומה (ע"ש הלכות ארץ ישראל).
